אובדנו של האסטרונום

לפרק הקודם באנגלית

"למען העתיד," אומר האסטרונום. "האנושות זקוקה תמיד לאתגרים, אופקים, קשיים, לשאוף בהתמדה אל העתיד. היו לנו תוכניות לעתיד. הגענו לירח ועמדנו לייסד שם מושבה. עמדנו לטוס למאדים, ולייסד גם שם מושבה. היינו בדרך ליישב את אירופה, ואת טיטאן, ואולי אחרים. עמדנו לרתום ולחצוב את האסטרואידים, לבנות מעליות-חלל, לבנות ספינות-ענק ולהגיע לכוכבים אחרים. אנחנו צריכים את החלל... כדי שנוכל ללמוד, ולדעת יותר על היקום ולגלות תחומי מדע חדשים. יכולנו להיות כמוכם, ולטוס מעל למהירות האור-- אנו יודעים עכשיו שזה אפשרי! אנחנו יכולים להשיג את הכוח הזה. אם רק תתנו לנו את הזמן. נוכל ליישב את הגלקסיה ואת היקום."

"אבל לא עשיתם זאת."

האסטרונום משפיל מבטו מכתם הדיו הגדל בשמיים ומביט אל האופק. אורות עיר בוהקים. "כדי לשרוד," הוא אומר. "כוכב לכת אחד לא יגן עלינו לנצח. האנושות פגיעה מכדי לחיות על סלע לא-מוגן אחד. אנחנו זקוקים לתעודת ביטוח במקרה של פגיעת אסטרואיד, או הבזק קרני גאמה מהחלל. אנחנו חייבים להתגוון גנטית, להתאים עצמנו לסביבות חדשות ולחיות על עולמות חדשים ולראות את היקום בעיניים חדשות. אין לנו דרך אחרת לשרוד. אתם לוקחים מאיתנו מיליארדי שנים של עתיד פוטנציאלי."

"לא, אנחנו לא."

הוא מנסה להפסיק לרעוד. "אנחנו צריכים... משהו לשאוף אליו. זו הסיבה היחידה שאי פעם בנינו משהו. זו הסיבה היחידה שיש לנו מתמטיקה, הסיבה היחידה שיש לנו מדע. כי רצינו להבין את השמיים. אנחנו זקוקים לאור. אנחנו זקוקים לכוכבים שינחו אותנו. אנחנו זקוקים להשראה."

"אתם לא."

אורות עיר בוהקים. מיליוני אנשים שמעולם אפילו לא הסתכלו על הכוכבים.

הקול אומר, "עם הירח והכוכבים וכוכבי-הלכת נָתַנּוּ לכם הזדמנויות בלי די. נתנו לכם מתנות. אבל לא הראיתם כל נטייה לנצל אותן. לפיכך, המתנות חסרות ערך עבורכם, ואנחנו נותנים אותן למישהו אחר."

כוכבי הלכת נעלמו מזמן. כתם הדיו נסגר לבסוף ממעל ואחרון הכוכבים נגוז. הירח הגבנוני מוסיף לזרוח בשטנה מטה למשך דקה אחת מלאת תקווה מתוחה, אבל אז, בהינד עפעף, הוא נבלע אל תוך אופק האירועים הסופי, והנה נלקח לבלי שוב.

בחשכה המוחלטת, האסטרונום-בדימוס מנסה אך לא מצליח להתמודד באופן רציונלי עם האובדן, ועם בדידותו בקרב המין האנושי, אשר, כפי שהקול אמר וצדק, באמת לא איבד דבר.

לפרק הבא באנגלית